מיטל בונדי

מאמנת ילדים ובני נוער

מאמנת התנהגותית קוגניטיבית, התמחות בהפרעות קשב וריכוז, אוניברסיטת בר אילן

מרצה באוניברסיטת רייכמן

מומחית למשחקים חברתיים, יזמית ומנהלת בכירה לשעבר בהייטק

נשואה ואמא ל-3 ילדים צעירים

בעלת תואר BA בתקשורת

את הבחירה לאימון ADHD עשיתי מתוך הכאב האישי שלי שחוויתי עם הבן הבכור שלי. הדרך שעברתי איתו הובילה אותי ללמוד אימון באופן מקצועי ולהפוך את זה למומחיות שלי. השליחות שלי היא לחלוק את הידע המקצועי והניסיון שרכשתי עם השנים עם ילדים, הורים ומבוגרים שחווים את האתגרים באופן יומיומי.

אני מרצה באוניברסיטה ומומחית למשחקים חברתיים, ומשלבת את הידע והניסיון באימון. משחקים הוכחו כבר מעל אלפי שנים ככלי מוטיבציה עצום לשינוי התנהגות. באימון אני משלבת משחק יחודי שפיתחתי שמסייע להגביר את המוטיבציה של הילדים לשתף פעולה ולהתמיד בתהליך האימון.

ומעל הכל, אני אמא ל3 בנים אנרגטיים במיוחד ונשואה לרואי. אני מודה כל יום על המשפחה המורכבת והמדהימה שיש לי שנותנת לי את הכח להמשיך כל יום

צרו קשר

הסיפור האישי שלי...

הכל התחיל ביום שבו אובחן בני הבכור בהפרעות קשב וריכוז. את האבחון ערכנו אחרי שגילינו קשיים בהתנהגות בבית הספר, בבית ובפן החברתי.

עוד בגילאים צעירים יותר, זיהיתי שבני מאוד פעיל ואנרגטי, קופץ על הספות, אוכל בעמידה, רץ בבית כמו סופרמן עם תחתונים וחולצה שקשורה על צווארו כמו גלימה.

היה מאוד קשה לצאת איתו בזמן לגן, כי בדרך להתלבש הוא היה נזכר לבעוט בכדור או להציק לאחיו. וגם אחרי שהתלבש, פתאום נזכר שהוא רעב, ואז שוב צריך להתלבש, כי כל הפה שלו גבינה והוא כמובן מנקה אותה על החולצה שלו…

הפחד לגלות שמשהו לא בסדר עם הילד שלי...

אני לא אשכח, את היום שבו אחותי העירה לי ואמרה "וואו הוא מאוד שובב".

זה הפתיע אותי. הוא היה הילד הראשון שלי, וחשבתי שככה כל הבנים מתנהגים. זו פעם ראשונה שהבנתי שהוא שונה משאר הילדים.

אבל עדיין ייחסתי את ההתנהגות שלו לגילו הצעיר וחשבתי לעצמי, "טוב הוא ילד אנרגטי".

יום אחד, חמותי העירה לי שהיא שמה לב שקשה לו להסתדר עם חברים, ואני סירבתי לקבל. טענתי "הוא פשוט ביישן". הרי אף אמא לא רוצה לקבל את העובדה שקשה לילד חברתית.

גם כשבעלי טען שצריך לקחת את הילד לטיפול, אמרתי "איזה טיפול? תעזוב את הילד, הוא בסדר גמור. פשוט תקבל אותו כמו שהוא".

וכשהגננת שמה לב להתנהגות שונה והציעה לשלוח לאבחון, הצלחתי לשכנע את רופאת המשפחה שהכל בסדר עם הילד ולכן לא הפנתה אותנו לאבחון.

בדיעבד אני מבינה שהפחד, לגלות שמשהו לא בסדר עם הילד שלי, הוא שהניע אותי.

רגשות האשם שאכלו אותי מבפנים

ואז התחילו רגשות האשם על איך לא עזרתי לו עוד עכשיו, והאופן שבו התייחסתי אליו אכלו אותי בפנים. שלא הצלחתי להבין אותו. שחשבתי שהוא "עושה בכוונה".

שצעקתי עליו וביקרתי אותו על כל התנהגות לא הולמת, במקום לעזור לו ולתת לו כלים להתמודד. אולי פגעתי בו. אולי הערך העצמי שלו נפגע מכמות הביקורות שהוא מקבל מאיתנו ברמה יומיומית.

התחושה הייתה קשה מנשוא. שבועות רבים הרגשתי נורא. עד שיום אחד הבנתי שרגשות האשם לא יוביל אותי לשום מקום. ושאני צריכה להקים את עצמי ולהתחיל לעזור לילד שלי!

שלום כיתה א׳

כשעלה לכיתה א',הוא חווה קושי אמיתי. לא הצליח לתרגל משימות בכיתה, התחצף למורה, הפריע בשיעור, רב עם ילדים אחרים והשיא היה שהשעו אותו מבית הספר, לאחר שברח מספר פעמים מהכיתה.

זה היה כואב… איך הילד שלי יצא כזה? אני הייתי תלמידה כל כך טובה, מצטיינת, שקטה. והוא ילד כל כך טוב, חכם, רגיש, ביישן. אבל קשה לו לציית לכללי בית הספר, לשבת על הטוסיק ולשלוט ברגשותיו.

בהמלצת בית הספר לקחנו את הילד לאבחון. הבנתי, שהפחד שלי לגלות שמשהו לא בסדר עם הילד, רק פוגע בילד שלי. ומה שקורה עכשיו בבית ספר הוא הרבה יותר גרוע.

אני רוצה שלילד שלי יהיה טוב, שיוכל ללכת לבית ספר ולהכיר חברים חדשים ולהסתדר איתם.

הרגע שגיליתי שהילד שלי מאובחן

הגענו לאבחון אצל הנוירולוגית ילדים, והיא ללא ספק מודיעה לי שלילד יש הפרעות קשב וריכוז. האבחנה הייתה כמו בוקס בבטן. לא האמנתי שבאמת יש לו משהו.

לא קל לשמוע שלילד שלך יש "הפרעה" . גם אם כולם אומרים לך "שטויות, לכל ילד שני יש הפרעות קשב וריכוז, תירגעי",

אני מעריכה אותם ומבינה שהם רק רוצים להקל עליי, עם זאת הם לא באמת מבינים את האתגרים שכרוכים בכך, ולא באמת כל ילד שני הוא עם הפרעות קשב וריכוז.

הפרעת קשב - הנה אני באה!

מאותו רגע, למדתי וחקרתי ללא הרף על הפרעות קשב וריכוז. קראתי כמעט כל ספר אפשרי. ראיתי סרטונים. הלכתי להרצאות. להדרכות הורים.

לקחתי את הילד לריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, קוג-פאן ומה לא. ראיתי את היתרונות והחסרונות שבכל טיפול.

הבנתי, שכל ההתנהגות שלו נובעת מקושי אמיתי, ביולוגי, ושיש דרכים לעזור לו. אני רק צריכה להכיר אותם.

ואז הכל התחבר...

אחרי שחקרתי על ה״הפרעה״ סוף סוף הבנתי למה בני מתנהג כמו שהוא מתנהג.

כל ההתנהגויות שלו, שלכאורה לא קשורות אחד לשני, הכל נבע מהפרעת הקשב.

ההיפראקטיביות, הקושי שלו לשלוט ברגשות ובכעס שהתבטא באלימות או התפרצויות זעם, הקושי בלהתארגן בבוקר לבית ספר או ללכת להתקלח בערב, הקושי בלהסתדר עם חברים, האופן שבו הוא אוכל מרושל, החפצים שהוא מכניס לפה. הכל! הכל קשור.

להסתכל על חצי הכוס המלאה

אז אחרי ששמתי מאחור את רגשות האשמה והפחד, התחלתי להסתכל על חצי הכוס המלאה. הזכרתי לעצמי יום יום, שלצד האתגרים, יש לילד שלי כל כך הרבה חוזקות וכישרונות. ודווקא בגלל אותה "הפרעה".

הוא גאון מתמטיקה וידע כללי, כמעט אין שאלה שהוא לא ידע לענות עליה. יצירתי בטירוף, יש לו רעיונות מעולים, הוא יוזם ומוביל, הוא פתוח למגוון רחב של תחביבים כמו ספורט ובישול ויצירה ומוסיקה ותיאטרון, הוא לא מוותר שקשה לו, הוא חבר טוב ונאמן, הוא רגיש ואכפתי. ואני לא אומרת את זה רק בגלל שהוא הבן שלי :)

ברגע שהתחלתי לראות יותר את הצדדים החיוביים, ולקבל אותו כמו שהוא, עם האתגרים שהוא מביא, ההורות שלי השתפרה וכך גם ההתנהגות של בני.

הרגע שבו החלטתי לעזוב את הכל,
ולהתחיל ללוות ילדים והורים

במקביל לתהליך שעברתי עם בני, הקמתי סטרטאפ לפיתוח משחקים יחד עם בעלי, זאת אחרי 8 שנים שעבדתי בחברת משחקים הענק - פלייטיקה.

להיות אמא לשלושה, כשאחד מהם עם קשב וריכוז ובמקביל להקים חברה משלי, היה אתגר לא פשוט. אבל בכל זאת הצלחנו לנהל את החברה בהצלחה במשך 4 שנים.

אך כשפרצה המלחמה, הסטרטאפ נקלע לקשיים ונאלצנו לסגור. זה היה לא קל, כי עבדנו מאוד קשה על משחק שיצא מדהים. אבל נסיבות החיים הכשילו אותנו.

וכמו שקרה עם הבן שלי, גם פה החלטתי להרים את הראש ולראות זאת כהזדמנות.

הזדמנות לעשות משהו אחר. טוב יותר. אני זוכרת את התחושה הפנימית שבערה בי לעזור לאחרים.

כנראה שהמלחמה העירה בי את הצורך לעזור ולתרום. הבנתי , שעליי להשתמש בכל הידע והכישורים שלי בכדי לתרום לאנשים, ולא רק לבדר אותם תוך כדי משחק.

חיבור שני העולמות - אימון באמצעות משחק

זה הוביל אותי ללמוד אימון התנהגותי קוגנטיבי לילדים, בני נוער ומבוגרים, עם התמחות בהפרעות קשב וריכוז, באוניברסיטת בר אילן.

הקורס היה מרענן, מעניין ומאוד מלמד. אחרי שלמדתי את הכלים השונים, יישמתי אותם בבית מול בני והתחלתי לראות שינוי התנהגות לטובה.

שמתי לב איך אני משלבת אותם יחד עם הרבה יצירתיות ומשחקיות, שהבאתי מתוך הניסיון בקריירה שלי, וכמה שזה הביא לתוצאות מדהימות.

ואז זה התבהר לי - אם אשלב בין כל הידע והניסיון שישי לי על הפרעת קשב יחד עם המומחיות שלי במשחקיות - אוכל לסייע לילדים בצורה חוויתית ומהנה, שתגביר את המוטיבציה והרצון שלהם לקחת חלק בתהליך

הצטרפו אליי למסע!

כיום אני מרגישה, שעשיתי את הבחירה הנכונה, ואין מאושרת ממני לצאת למסע הזה, יחד עם המשפחות שאפגוש בדרך, במטרה לעזור להם.

לעזור להם להם לנהל אורח חיים שמח ובריא יותר יחד.

לחזק ולהעצים את הילדים וההורים כאחד.

לראות - שיכול להיות יותר טוב. רק צריך לבחור ללכת בדרך הזאת, שיהיו בה עליות וירידות, קשיים והצלחות, אבל בהסתכלות רחבה - זה יהיה שווה את זה!

מעוניינים לצאת איתי למסע?

מוזמנים ליצור קשר 0523-646467